סימי: נמל הפסטל שמתרוקן אחרי סירות היום

איפה סימי יושבת, ולמה היא לא נראית כמו הקיקלאדים

סימי היא אי קטן, הררי וסלעי, אחד האיים הצפוניים של הדודקאנס, והיא יושבת כל כך קרוב לחוף טורקיה שאפשר לראות את היבשת מעבר למים. רודוס נמצאת מדרום, כחמישים דקות משם בקטמרן מהיר, ולכן כמעט כל מבקר מגיע משם.

מה שנותן לאי את המראה שלו הוא כסף, וסוג הכסף חשוב. במקום הקוביות המסוידות של הקיקלאדים, בסימי עומדים בתים ניאוקלאסיים גבוהים, צבועים באוכרה, בטרהקוטה, בכחול דהוי ובשמנת, עם גמלונים, רצפות מעוטרות ומסגרות חלונות מקושטות. הם נבנו במאה ה-19, כשזה היה אחד האיים העשירים באגאי, בידי משפחות של סוחרים וצוללני ספוגים שרצו שההון שלהן ייראה. הצבע הוא לא בחירה מודרנית של משרד תיירות. הוא מורש, והעיר שמרה מאז על הסגנון, ולכן הנמל עדיין נקרא כהרכב אחד ולא כטלאים.

האי הוא בעצם עיר אחת בשני חצאים. גיאלוס הוא הנמל על המים; כוריו, שנקראת גם אנו סימי, היא היישוב הישן יותר על הרכס מעליו. החזיקו את שני השמות האלה ויש לכם את הצורה של המקום.

תרשים: Greece Trips. מותר לשימוש חוזר עם קרדיט - CC BY 4.0.

אפשר להציב את סימי מול השכנות שלה, ולראות איך היא משתווה לשאר הקבוצה, בדף איי הדודקאנס.

הנמל: אמפיתיאטרון של אחוזות פסטל

בתי הנמל של סימי צבעוניים משום שסוחרי ספוגים וספנות מהמאה ה-19 בנו אחוזות ניאוקלאסיות גבוהות וצבעו אותן באוכרה, בטרהקוטה ובכחול, והעיר שמרה מאז על הסגנון הארכיטקטוני הזה. אז במקום קוביות לבנות אתם מקבלים אמפיתיאטרון מדורג של חזיתות פסטל שעולות היישר מהמים. זו אחת ההגעות המצולמות ביותר ביוון, ולמען השינוי התמונה לא עושה איתה חסד, כי תמונה קפואה לא יכולה להראות איך כל הקערה עוטפת אתכם כשהסירה נכנסת.

הצורה היא העיקר. גיאלוס יושב בקערת אבן טבעית, והאחוזות מטפסות על דפנותיה התלולות בדרגים, וזה מה שמייצר את אפקט האמפיתיאטרון ובהמשך היום גם את החום הכלוא. הרציף מקיף את פרסת הנמל בגובה פני הים, מלווה בחזיתות הצבועות הגבוהות. הציון הקבוע היחיד ששווה להתמקד בו הוא מגדל השעון מאבן בפתח הנמל, שדיווחי נסיעות ומקורות מקומיים מתארכים בדרך כלל לשנות ה-80 של המאה ה-19.

יש קצב לנמל, ושווה לתכנן סביבו. בערך באמצע היום גיאלוס מתמלא בקבוצות של טיולי יום מסירות רודוס, ובשיא הקיץ זה יכול להרגיש גם צפוף וגם חם. ואז, אחר הצהריים המאוחר, סירות הטיולים מפליגות בחזרה, הקבוצות הולכות איתן, והנמל חוזר לקצב של האי עצמו. הבניינים שבאתם לצלם הם אותם בניינים כך או כך. העיר סביבם היא לא. המעבר הזה של אחר הצהריים הוא הטיעון הטוב ביותר ללינה, וזו הסיבה שהמסחר שעליו נבנה הנמל ראוי לכמה שורות משלו.

ספוגים: המסחר שבנה את הנמל

כל אחוזה בנמל ההוא שולמה בידי הים. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 סימי התעשרה מצלילת ספוגים ומספנאות סוחר, והיא הייתה אחד ממרכזי צלילת הספוגים הגדולים באגאי, לצד קלימנוס וחאלקי השכנות. לפני שהיו ספוגים סינתטיים, הספוג הטבעי היה מוצר נדיר ויקר, וקומץ האיים שידעו לקצור אותו החזיקו משהו קרוב למונופול. ימי הזוהר של האי נמשכו לאורך המאה ה-19 ואל תוך תחילת המאה ה-20, ומשפחות הסוחרים הוציאו את ההון שלהן על הבתים שאתם צועדים מתחתיהם היום.

תקראו במקומות מסוימים שלסימי היה פעם צי הספוגים הגדול בעולם. זו טענה מרשימה וקשה לעמוד מאחוריה על סמך מקור אחד, אז הוגן יותר לומר שסימי הפעילה אחד מציי הספוגים הגדולים באגאי, וזה מה שהתיעוד תומך בו בלי ההפלגה.

המסחר לא שרד את המאה ה-20. צלילת ספוגים הייתה עבודה מסוכנת, תאונות ומחלת צלילה גבו מחיר כבד מהגברים שעסקו בה, וכשהשוק של הספוג הטבעי קרס הצי הידלדל וחלק גדול מהאוכלוסייה עזב לתמיד. מה שנשאר נראה בשני מקומות. ספוגים טבעיים עדיין נמכרים בדוכנים ובחנויות לאורך הנמל, לאותן סירות יום שהמסחר שירת פעם, והמוזיאון הימי של האי מספר את סיפור הצלילה כמו שצריך לכל מי שרוצה יותר מחלונות הראווה. תלמדו את ההיסטוריה הזאת והנמל מפסיק להיות רק יפה ומתחיל להיות מוסבר.

כוריו והקאלי סטראטה: העיר שמעל העיר

מעל הנמל נמצא החצי השני של האי. כוריו, שנקראת גם אנו סימי, היא העיר העליונה הישנה יותר שפרושה לאורך הרכס, שקטה ומגורית יותר מגיאלוס, מבוך של סמטאות צרות בלי מכוניות ובתים בכל מצב אפשרי. פחות מטיילי יום מגיעים לכאן למעלה, וזה חלק גדול מהקסם.

החיבור בין שתי הערים הוא הקאלי סטראטה, והוא גם ההליכה היפה ביותר באי וגם האמת הקשה הראשונה על השטח. זה גרם מדרגות אבן רחב של כמה מאות מדרגות שמטפס מהנמל לכוריו, מלווה כל הדרך באחוזות ניאוקלאסיות, חלקן משוחזרות, חלקן חסרות גג וממתינות. הספירות משתנות בין מקורות, ומקובל להעריך אותן בכ-500 מדרגות.

למעלה אתם מגיעים לקסטרו, אתר המצודה הישן שנבנה מעל אקרופוליס עתיק, ולשורת טחנות רוח על הרכס, עם נוף רחב בחזרה אל קערת הנמל והלאה מעבר למים לכיוון טורקיה.

וכאן החלק הכן. סימי היא אי של מדרגות וגבעות עם מעט מאוד קרקע שטוחה, והקאלי סטראטה היא טיפוס אמיתי, חם וחשוף באמצע היום. לכל מי שהניידות שלו מוגבלת, לברך שמתנגדת למדרגות או לעגלת תינוק, זה מעצב את כל הביקור. הפתרון מעשי ולא מייאש: לטפס מוקדם או מאוחר כדי לחמוק מחום הצהריים, לקחת את זה לאט ולנוח במשטחי הביניים. אפשר להגיע לעיר העליונה גם בכביש, אז גרם המדרגות הוא הדרך המרכזית בין שני חצאי העיר ולא הדרך היחידה לכוריו. אם נגישות בלי מדרגות היא דרישה נחרצת, קראו על נגישות ביוון לפני שאתם מתחייבים לסימי.

מנזר פנורמיטיס בקצה הדרומי של האי

בקצה הדרומי של האי, במפרץ מוגן הרחק מהנמל, עומד המרכז הרוחני של סימי: מנזר המלאך מיכאל בפנורמיטיס. המלאך מיכאל הוא קדוש המגן של האי, וזה המנזר שלו, בין ברושים ועצי זית ליד המים, נסיעה מפותלת של כתריסר קילומטרים מעיר סימי לרוחב שדרת האי.

זהו אתר עלייה לרגל פעיל, אחד החשובים בדודקאנס, והמטרופוליס של סימי מתאר אותו כמגנט רוחני למאמינים של כל קבוצת האיים. מאחורי החומות נמצאים האיקונה מצופת הכסף של המלאך שהעולים לרגל באים להעריץ, איקונוסטסיס מגולף בעץ ופנים מצוירים מסוף המאה ה-18, ושני מוזיאונים קטנים, אחד כנסייתי ואחד של פולקלור, לצד ספריית המנזר. מגדל הפעמונים הגבוה מעל השער מאוחר ממה שהוא נראה: הוא הוקם בעשור הראשון של המאה ה-20, בסגנון רנסנסי עם פרטים בארוקיים. ההתכנסות הגדולה היא חג המלאך בנובמבר, אספת המלאכים, שהלוח האורתודוקסי קובע ל-8 בנובמבר.

בן כמה הוא תלוי באיזה תיאור בוחרים לתת אמון, והם לא מסכימים: תמצאו אותו ממוקם במאות הפרנקיות, במאה ה-15, ומאוחר יותר מזה, ויש מקורות שמגיעים אחורה עוד יותר. מה שהמטרופוליס עצמו מתעד צר יותר ושימושי יותר: המנזר צמח סביב מציאת האיקונה, שתאריכה שלה אינו ידוע, ציפוי הכסף שלה הושלם ב-1724, והכנסייה שאליה אתם נכנסים היום נבנתה מחדש ב-1783 בידי שני נזירים, נאופיטוס וקליסטוס, אחרי פשיטות פיראטים. אז התיאור הכן הוא מנזר בן מאות שנים בצורתו הנוכחית שהיא ברובה מהמאה ה-18, והדף הזה לא ימסור לכם שנת ייסוד אחת שהמקורות לא מצליחים להכריע.

המיקום מעצב את האופן שבו רוב האנשים רואים אותו. סירות יום רבות מרודוס עוצרות בפנורמיטיס לפני גיאלוס, אז טיול יום טיפוסי מראה לכם את המנזר בדרום ואת הנמל בצפון ומעט מאוד מהאי שביניהם, וזה חלק גדול מהטיעון ללינה.

חופים, ואיך באמת מגיעים אליהם

כווננו ציפיות לפני שאתם חושבים על החופים של סימי, כי הם לא הסיבה שהאי מפורסם והם יאכזבו כל מי שמדמיין רצועת נופש. הם קטנים, ברובם חלוקים עם מעט חול, ולרבים מהם מגיעים רק מהמים. זה אי של שחייה במפרצונים צלולים ולא של שכיבה על רצועת חול, והוא הופך לתענוג אמיתי ברגע שמפסיקים לאחל שיהיה הדבר האחר.

המנגנון הוא מונית הים. מנמל גיאלוס יוצאות סירות הסעה קטנות לאורך היום אל המפרצונים הפזורים סביב החוף, מורידות ואוספות שחיינים. כמה יוצאות, ועד מתי, נגזר מהעונה ולא מלוח זמנים מפורסם, אז שאלו ברציף בבוקר שבו אתם רוצים לצאת. שני חופים ליד העיר, נוס ונימבוריו, נמצאים במרחק הליכה מהנמל, ואל אחרים כמו אגיוס ניקולאוס, אגיה מרינה, נאנו, מרתונדה ואגיוס גאורגיוס מגיעים בסירת הסעה או בדרך עפר גסה. אף אחד מהם אינו גדול, ואין הרבה מה להרוויח מדירוג ביניהם; בחרו לפי כמה רחוק אתם רוצים ללכת וכמה חברה אתם רוצים כשאתם מגיעים.

הפרס הוא המים עצמם, מוגנים וצלולים במפרצונים ביום רגוע. איך הים היווני באמת מתנהג, וכמה הרוח והעונה משנות אותו, שווה קריאה לפני שבונים טיול סביב שחייה: ראו איך נראה הים היווני לגרסה הכנה ולא לזו של הברושור.

איך מגיעים לסימי: הסירה מרודוס

לסימי אין שדה תעופה, אז מגיעים אליה בסירה, ולכמעט כולם זה אומר סירה מרודוס. הקטמרנים המהירים חוצים מרודוס לנמל הראשי של סימי בגיאלוס בכחמישים דקות; מעבורות הרכב הרגילות לוקחות יותר, עד כשעה וחצי, ומספר קטן של הפלגות עוצר בפנורמיטיס בדרום במקום בגיאלוס או בנוסף אליו.

יש שני סוגי סירות בקו הזה, וההבדל מכריע מה הטיול שלכם יכול להיות. מעבורת או קטמרן מתוזמנים הם כאלה שאתם קונים להם כרטיס ובוחרים את השעות, וכך נשארים ללינה או ממשיכים בקפיצה בין איים. סירת טיול יום מאורגנת היא הלוך ושוב קבוע, בדרך כלל עם עצירה בפנורמיטיס וכמה שעות בגיאלוס לפני שהיא חוזרת. הטיול המאורגן הוא אחר הצהריים הקל; הסירה המתוזמנת היא זו שמאפשרת להישאר. הלוגיסטיקה המלאה של ההפלגה נמצאת בדף הייעודי טיול יום מרודוס לסימי.

הדרך הארוכה קיימת אבל רק לעתים רחוקות היא הנכונה: Blue Star מפעילה את המעבורת הרגילה מפיראוס, הנמל של אתונה, במסע של כ-14 עד 17 שעות, עם עצירות באיי דודקאנס אחרים בדרך, כמה פעמים בשבוע ולאורך כל השנה. זה מתאים הרבה יותר למי שתופר מסלול ארוך של קפיצה בין איים מאשר למי שרוצה טיול ישיר. סימי יושבת על קווי הדודקאנס עם רודוס, קוס, טילוס והלאה, אז היא שייכת לקפיצה בדודקאנס ולא לקפיצה בקיקלאדים; איך הרשת מתחברת נמצא במדריך לקפיצה בין האיים, ואיך מעבורות עובדות באופן כללי נמצא במעבורות באיים היווניים.

ברגע שאתם על סימי אתם צריכים מעט מאוד. האי קטן ושתי הערים הליכות, אז רוב המבקרים אף פעם לא רוצים רכב, ומוניות הים מטפלות בחופים.

מתי לבוא, והחום בנמל

סימי מתגמלת את עונות המעבר יותר מרוב האיים, ויש לכך סיבה מסוימת. סוף האביב, בערך סוף אפריל עד יוני, ותחילת הסתיו, ספטמבר אל תוך אוקטובר, הם נקודות המתיקות: חמים, אפשר לשחות ונקיים מהמחץ של סירות היום באמצע הקיץ.

הסיבה היא קערת האבן ההיא. הנמל יושב באגן תלול וסגור שלוכד ומקרין חום, אז צהרי יולי ואוגוסט בגיאלוס מרגישים חמים יותר משהיו מרגישים באי פתוח ומאוורר, ואין הרבה צל לברוח אליו. זה בדיוק הזמן שבו הטיפוס בקאלי סטראטה הכי מעניש והקהל של טיולי היום הכי גדול, וזה שילוב גרוע. בואו משני צדי שיא הקיץ ותקבלו את אותו נמל עם חלק קטן מהחום ומהאנשים.

מחוץ לעונה האי נעשה שקט הרבה יותר, עם פחות סירות ושירותים וכמה מקומות סגורים לחורף, אף שהסירה מפיראוס ממשיכה לפעול כל השנה. ההיגיון הרחב של עונת המעבר ביוון תקף כאן ביתר שאת, והלוח הרחב נמצא במתי הכי כדאי לבקר ביוון.

למי סימי מתאימה, ולמה אחר צהריים אחד לא מספיק

סימי שווה ביקור אם אתם רוצים אחד הנמלים המרשימים ביוון, תחושה אמיתית של היסטוריה וסמטאות שקטות בעיר עליונה, נסיעת סירה קצרה מרודוס. היא בחירה חלשה יותר אם אתם צריכים חופי חול, חיי לילה או קרקע שטוחה ונגישה, והיא מתגמלת לינה הרבה יותר מטיול יום.

האי מתאים לזוגות ולצלמים, למטיילים שבאים בשביל הקאלי סטראטה, ולנוסעים איטיים ולקופצים בדודקאנס שרוצים משהו קרוב לרודוס בלי ההמונים של רודוס טאון. הוא מתאים פחות אם הערבים שלכם צריכים מועדון: הלילות כאן הם ארוחה על הנמל ומשקה ליד המים, החופים נשארים קטנים, והשטח נשאר תלול. קחו את טיול היום, אבל אם אתם יכולים, תכננו אותו כטיול יום מרודוס שהופך ללילה. הנמל שווה את אחר הצהריים; האי שווה את הערב שסירות היום מפספסות.

שאלות נפוצות על סימי

איפה נמצא האי סימי?

האי סימי הוא אי קטן בדודקאנס, בדרום מזרח הים האגאי, ממש מצפון לרודוס וקרוב לחוף טורקיה. אין בו שדה תעופה, אז מגיעים אליו בסירה, לרוב מרודוס. הנמל יושב בצפון ומנזר פנורמיטיס בקצה הדרומי. הוא אחד מאיי הדודקאנס.

איך מגיעים לסימי מרודוס?

בסירה מרודוס. קטמרן מהיר חוצה לנמל הראשי של סימי, גיאלוס, בכחמישים דקות, ומעבורות הרכב הרגילות לוקחות עד כשעה וחצי; חלק מההפלגות עוצרות גם בפנורמיטיס. סירות טיול יום מאורגנות עושות את אותו קו, ואילו מעבורת מתוזמנת היא זו שמאפשרת להישאר ללינה. הפירוט המלא נמצא בדף טיול יום מרודוס לסימי.

אפשר לבקר בסימי בטיול יום מרודוס?

כן. סימי היא אחד מטיולי היום הפופולריים מרודוס, בסירה מהירה או בטיול מאורגן, והיא נותנת לכם כמה שעות בנמל ולעתים קרובות גם עצירה בפנורמיטיס. המלכוד הוא שהנמל הכי עמוס והכי חם בדיוק כשמטיילי היום שם, אז לינה מראה לכם הרבה יותר. תכננו את טיול היום אם זו הגרסה שאתם רוצים.

האם סימי שווה ביקור?

כן, בזכות הנמל שלה על אחוזותיו הניאוקלאסיות בגווני פסטל, ההיסטוריה של מסחר הספוגים והעיר העליונה השקטה, שיחד יוצרים אחת ההגעות המרשימות ביוון. היא מתאימה פחות לנוסעים שרוצים חופי חול, חיי לילה או קרקע שטוחה ונגישה. נמל האמפיתיאטרון הוא הסיבה לבוא, והוא מתגמל לינה יותר מטיול יום.

האם בסימי יש חופים טובים?

החופים של סימי קטנים וברובם חלוקים, ולרבים מהם מגיעים רק במונית ים מהנמל, אז זה אי של שחייה במפרצונים צלולים ולא של חופשת חול. שני מפרצונים ליד העיר, נוס ונימבוריו, נגישים ברגל. קראו על איך נראה הים היווני לפני שאתם מתכננים טיול סביב שחייה.

מה זו הקאלי סטראטה בסימי?

הקאלי סטראטה היא גרם מדרגות האבן הרחב של כמה מאות מדרגות שמטפס מהנמל בגיאלוס אל העיר העליונה הישנה כוריו, מלווה באחוזות ניאוקלאסיות. זו ההליכה המזוהה של סימי והדרך המרכזית בין שני חצאי העיר, והיא טיפוס אמיתי שעדיף לעשות מוקדם או מאוחר. הספירות משתנות, וכ-500 הוא המספר שנהוג לתת. אם מדרגות קשות לכם, ראו נגישות ביוון.

מתי הכי כדאי לבקר בסימי?

סוף האביב, מסוף אפריל עד יוני, ותחילת הסתיו, ספטמבר אל תוך אוקטובר: חמים, אפשר לשחות ושקט יותר, בלי מחץ סירות היום של אמצע הקיץ. שיא הקיץ חם מאוד, כי הנמל יושב בקערת אבן סגורה שלוכדת חום, והוא גם המקטע העמוס והיקר ביותר. ראו עונת המעבר ביוון.

כמה ימים צריך בסימי?

לילה אחד או שניים מספיקים לרוב האנשים: מספיק זמן לראות את הנמל אחרי שסירות היום עוזבות, לטפס בקאלי סטראטה לכוריו ולצאת בסירה למפרצון או שניים. טיול יום בודד באמת מראה לכם רק את הנמל ואת פנורמיטיס, אז הוסיפו לילה אם אתם רוצים גם את החופים וגם את ההליכות.