איי הדודקאנס פרושים לאורך החוף הטורקי, בקצה הדרום מזרחי של המדינה, והם הקבוצה שבה ההיסטוריה הכי רועשת. הכובשים שבאו בזה אחר זה השאירו את הבניינים עומדים: אבירים צלבנים, עות’מאנים ואיטלקים שלטו כאן כולם, והאיים עדיין נראים כך.
הם יושבים דרומית יותר מהקיקלאדים, וזה קונה לכם עונה ארוכה וחמה יותר. זו הקבוצה שבה אפשר לשחות בים הכי מאוחר אל תוך הסתיו.
הם גם רחוקים יותר מאתונה. זה משנה את הדרך שבה משתמשים בהם: בדרך כלל טסים אליהם ונשארים, ולא מדלגים. אם התוכנית שלכם היא לעבור מאי לאי כל שני לילות, הקיקלאדים ישרתו אתכם טוב יותר.
רודוס וקוס
רודוס היא הגדולה, בנויה סביב העיר העתיקה, מימי הביניים ומוקפת חומה, שעדיין אפשר ללכת בתוכה, ויש לה חוף מזרחי ארוך שנוצר לשבוע של חופים.
קוס: האי השטוח, שנוח לרכוב בו על אופניים. האי של היפוקרטס, עם מקדש ריפוי עתיק מעל העיירה, רובע ישן רב שכבות, וחופי נופש בשני צדי האי. זו גם נקודת היציאה הקלה ביותר ליום בטורקיה או בהר הגעש של ניסירוס.
איך מגיעים ואיך מתניידים
לשני האיים יש שדות תעופה משלהם עם טיסות ישירות עונתיות, ובדרך כלל זו הדרך השפויה להגיע. מעבורות יורדות מאתונה, אבל הן ארוכות. טיסות ליוון מכסה את בחירת שדה התעופה, ומדריך המעבורות מכסה את הקטעים בים.
כל אי בקבוצה
לכל אחד יש מדריך משלו. השורה שאחרי השם היא הסיבה לבחור בו.
- רודוס: עיר מימי הביניים מוקפת חומה, ואי גדול מאחוריה
- קוס: שטוח, נוח לאופניים, עם האסקלפיון ועיר רומית
- פטמוס: מערת האפוקליפסה ומנזר מבוצר
- סימי: נמל ניאו-קלאסי אחד, מדורג בצבעים
- קרפאתוס: רוח, כפרים מרוחקים וחוף מערבי ארוך וריק
- קלימנוס: צוללני ספוגים, והיום גם טיפוס ספורטיבי ברמה עולמית
- ניסירוס: הר געש פעיל שאפשר לרדת לתוכו ברגל
- אסטפליה: שני חצאים, איסתמוס אחד וחורה שנראית קיקלאדית
- קאסוס: הדרומי ביותר, עם סיפור ולא עם אתרים