שני איים בשבוע הם חופשה, ארבעה הם סדרה של מסופי מעבורות. להגדיל את זה לא אומר שנים עשר איים בשלושה שבועות: זה אומר לקחת קבוצה אחת כמו שצריך, להוסיף אזור ביבשה ששונה באמת, ולהשאיר מרווח לימים שבהם תחליטו לא לזוז.
המבנה שעובד
שבוע ראשון: אזור ביבשה. לא שבוע באתונה, אלא אזור. צפון יוון או טיול הרכב בפלופונס ממלאים שבעה ימים בלי לחזור על עצמם, ושניהם טיולי רכב ולא טיולי סירה, מה שהופך אותם לניגוד טוב למה שבא אחריהם.
שבוע שני ושלישי: קבוצת איים אחת, בסדר הנכון. כאן שלושה שבועות מצדיקים את עצמם. במקום לטעום שלוש קבוצות, קחו אחת ולכו לעומק:
- הקיקלאדים: השרשרת הקלאסית, מצפון לדרום, וזו עם החיבורים הטובים ביותר.
- הדודקאנס: שני שדות תעופה, עונה ארוכה, ואיים קטנים ביניהם.
- האיים היוניים: שרשרת לאורך היבשה המערבית, עם קווים עונתיים.
- כרתים: לא קבוצה אלא אי בגודל של מדינה, ועשרה עד ארבעה עשר ימים זה מה שטיול הרכב המלא ממזרח למערב דורש.
למה קבוצה אחת ולא שלוש
כי הקבוצות לא מתחברות כמו שהמפה רומזת.
לאיים היוניים לא מגיעים מפיראוס בכלל: טסים אליהם או חוצים מהיבשה המערבית. הספוראדים לא מחוברים לקיקלאדים בשום דרך מעשית. ומקורפו לסנטוריני אפשר להגיע רק דרך אתונה, בערך חצי יום מדלת לדלת, כי אחת נמצאת בים היוני והשנייה בים האגאי, והפלופונס ביניהן.
כל קבוצה שמוסיפים עולה יום נסיעה בכל צד. שלושה שבועות על פני שלוש קבוצות הם בערך שישה ימי מעבר: רוב שבוע שעובר בתנועה.
לאן הולך המרווח
השימוש הטוב ביותר בשבוע השלישי הוא לא לזוז. תנו לאי אחד ארבעה או חמישה לילות במקום שניים, והוא מפסיק להיות עצירה: מקבלים את היום בפנים האי, את החוף השני, ואת הערב שהוא לא ערב לפני מעבורת.
המדריך של כרתים עצמו טוען את אותו טיעון בקנה מידה של אי: זה “האי שבו מתמקמים אחרי הקטעים המהירים של תחילת הטיול.”
שני כללי סדר שחשובים יותר באורך הזה
סיימו ליד הטיסה החוצה. בשרשרת הקיקלאדים זה אומר לסיים בסנטוריני, שהיא הקטע שחותם את רוב הטיולים בקיקלאדים בדיוק מהסיבה הזו. בכרתים זה אומר לטוס הלוך לשדה אחד וחזור מהשני, כך שעמוד השדרה של 250 ק”מ הוא מסלול ולא דרך חזרה.
שימו את הקטעים השבירים בהתחלה. שייט מתבטל בגלל גלים וקווים עונתיים מתדלדלים, אז כל דבר שתלוי במזג האוויר שייך למקום שבו עוד יש לכם ימים לספוג ביטול, לא בשלושת הימים האחרונים.
מתי שלושה שבועות הם התוכנית הלא נכונה
אם אתם קשורים ליולי ולאוגוסט. שלושה שבועות בשיא העונה הם שלושה שבועות של הצפיפות הגדולה ביותר, ובקיקלאדים, של המלטמי החזק ביותר. אותו טיול במאי ויוני או בספטמבר ותחילת אוקטובר הוא חופשה אחרת במחיר נמוך יותר.
אם אתם רוצים לראות “את כל יוון”. לא תראו, והניסיון הוא מה שהופך שלושה שבועות ליומן מעברים. קבוצה אחת, אזור אחד, והמשמעת להישאר במקום.
במסלולי הטיול יש את הגרסאות הקצרות יותר, המדריך לדילוג בין איים מכסה את הסדר, וכמה עולה טיול ליוון מכסה שלושה שבועות ממנו.