חופים באסטפליה

אסטפליה נותנת לכם משהו שכמעט אף אי יווני אחר לא נותן, וזה עניין של צורה ולא של חול. האי הוא שתי אונות שמחוברות באיסתמוס שרוחבו בקושי מאה מטרים, ובסטנו יש חוף בכל צד של הצוואר הזה. אז ביום סוער לא נוסעים לקצה השני של האי: הולכים מאה מטרים ושוחים בחוף השני.

סטנו, ולמה זה חשוב יותר ממה שזה נראה. חוף בכל צד של נקודת הצביטה אומר שאפשר לבחור את הרוח, בכל יום, בלי לתכנן. באי אגאי בקיץ זה שווה יותר מכל חוף מפורסם אחד, כי הרוח היא מה שבאמת קובע אם יום חוף מצליח.

איך נראה החוף מלבד זה. מפרצוני חלוקים וחול קטנים ולא רצועות ארוכות. כדאי לקבע את הציפייה הזאת עכשיו: זה לא אי של קשתות חוף גדולות, ואף אחד לא צריך להזמין אותו בשביל אחת כזאת. השחייה צלולה והמפרצונים קטנים, וזו עסקה הוגנת אם יודעים את זה מראש.

האונה המערבית מחזיקה את החופים הנגישים. שם נמצאים החורה, הנמל בפרה גיאלוס והשחייה הקלה, ושם תתבססו. אם אתם לא שוכרים משהו עם גחון גבוה, החצי הזה הוא הרשימה שלכם, והיא רשימה טובה לגמרי.

ואצס וקמינקיה, באונה המזרחית. מגיעים אליהם בדרכי עפר. לכמה חופים כאן צריך רכב עם גחון גבוה, וזה לא עניין פורמלי, זו הסיבה שהחופים האלה ריקים. החליטו לפני שאתם שוכרים, לא אחרי.

מסה ואתי, הקצה הרחוק. מפרצון כמעט סגור ביבשה בסוף הנסיעה הארוכה מזרחה. זו שחייה בגוף מים סגור ולא בחוף, וההגעה לשם היא רוב היום.

לקרוא את המים. האיסתמוס מאפשר לומר את זה בכנות: בכל יום נתון צד אחד שלו יהיה טוב יותר מהשני, ותדעו איזה תוך דקה מרגע שאתם עומדים שם. זה אמין יותר מכל תחזית שנכתבה בעמוד חודשים קודם. איך נראה הים ביוון מסביר איך רוח הקיץ מתנהגת באופן כללי.

למה החופים נשארים ריקים. אסטפליה באמת מסורבלת להגעה, וזו הסיבה שהיא נשארת שקטה. הסרבול הזה הוא הסיבה שהמפרצונים שלכם, והוא גם הסיבה שאי אפשר לבוא לשני לילות. שלושה לילות: החורה היא יום, האונה המזרחית יום נוסף, והחיבורים הופכים עצירה קצרה ללא מעשית ממילא.

המדריך שלנו לאסטפליה מכסה את האי במלואו, מה לעשות מכסה את כפר המצודה ואת האיסתמוס, והקבוצה היא הדודקאנס.