האיים היוניים יושבים בצד המערבי של המדינה, פונים לאיטליה ולא לטורקיה, והם שוברים כמעט כל כלל שהקיקלאדים לימדו אתכם. הם ירוקים ולא חשופים. הארכיטקטורה ונציאנית ולא מסוידת. וחשוב מכול, הם חופשיים מהמלטמי למעשה.
זו הפשרה שבלב הקבוצה, ושווה לומר אותה בכנות: מים רגועים יותר וגבעות שופעות יותר, בתמורה ליותר גשם. הירוק מגיע ממקום כלשהו. החורף כאן רטוב באמת, וגם עונות המעבר נושאות יותר עננות מהאגאי. לדף מזג האוויר יש את המספרים.
אם מים רגועים חשובים לכם, או שרוח האגאי כבר הרסה לכם טיול אחד, זו הקבוצה להסתכל עליה.
איזה אי יוני
לקורפו יש את העיר העתיקה של אונסק”ו, את ההיסטוריה המלאה ביותר, ואת הפיצול החד ביותר באי: צפון שקט והררי ודרום של חופשות מאורגנות.
קפלוניה היא הגדולה ביותר, וזו שנוסעים בה ברכב: מערות, העיקול הלבן והארוך של מירטוס, ומרחקים שמפתיעים את מי שהזמין בלי רכב.
זקינתוס מפוצלת לשניים, בין דרום מסיבות שעוטף שמורת ים של צבי ים לבין צוקים שקטים ומערות ים בצפון.
ההגעה
מגיעים לאיים היוניים אחרת מאיי האגאי: אין מעבורת מפיראוס. טסים פנימה, או חוצים מנמלי היבשת המערבית. התניידות ביוון מכסה את הרגליים היבשתיות, ולכל מדריך אי יש את הדרך שלו פנימה.
כל אי בקבוצה
לכל אחד יש מדריך משלו. השורה שאחרי השם היא הסיבה לבחור בו.
- קורפו: עיר עתיקה ונציאנית, והירוקה שבקבוצה
- קפלוניה: מערות, מירטוס, והר באמצע
- זקינתוס: מפרצון ספינת הטרופה, צבים, ודרום רועש
- לפקדה: זו שאפשר להיכנס אליה ברכב, עם חופי החוף המערבי
- איתקה: קטנה, ירוקה ושקטה, עם האודיסאה מצורפת
- פאקסוס: שלושה נמלים, מערות כחולות ובלי שדה תעופה
- מגאניסי: מעבורת קצרה מלפקדה, וקצב אחר
- קיתירה: יונית מנהלית, גאוגרפית לא קרובה בכלל