חופים בקימולוס

כל הטיעון בעד שחייה בקימולוס הוא השוואתי. היא נמצאת עשר דקות ממילוס, עם אותה גאולוגיה ואותו אור, ומקבלת שבריר קטן מהמבקרים. אז המים נראים כמו המים שאנשים טסים בשבילם למילוס, ואין עליהם אף אחד. המחיר הוא שהמפרצים קטנים, ברובם לא מפותחים, ולכמה מהם מגיעים ברגל או בסירה ולא חונים לידם.

פראסה, בצפון מזרח, הוא החוף לכוון אליו. חול בהיר והמים הצלולים ביותר באי. אם אתם כאן לשחייה אחת, היא צריכה להיות כאן.

בונאצה ואליקי, בדרום, רדודים ומוגנים. הם הקצה של המים הרגועים באי, והזוג שכדאי לבחור בו כשהצפון עושה משהו שהייתם מעדיפים להימנע ממנו.

קלאמיצי קטן ורגוע. כיס ולא רצועה, ובאי בגודל הזה זה רוב מה שיש להציע.

המים התרמיים ליד הנמל. יש מים חמימים בשפת הים קרוב לפסאתי, מאותה משפחה געשית של מילוס. זה קוריוז ולא מתקן, ושווה לדעת עליו ולא לתכנן סביבו.

פוליאגוס, יום המים הטוב ביותר כאן, והוא בכלל לא בקימולוס. סירות יוצאות אל האי הגדול והלא מיושב שממול, שטח מוגן ואחד המקומות הריקים ביותר בקיקלאדים. אם יש לכם יום אחד ומזג אוויר טוב, על זה כדאי להוציא אותו, וזו הסיבה שהרבה אנשים בכלל מגיעים לקימולוס.

מה “ברובם לא מפותחים” אומר על התיק שלכם. אל תניחו שיש טברנה מאחורי החול, ואל תניחו שיש צל. האי קטן, יבש ונמוך, כך שיש מעט מאוד מחסה טבעי מהשמש, ולכמה מפרצים צריך הליכה או סירה. קחו מים, קחו צל, והתייחסו לארוחת הצהריים כמשהו שהבאתם.

לקרוא את המים. אותה רוח ששולטת במילוס שולטת גם כאן, כי הן במרחק עשר דקות זו מזו, ולאי יש מפרצים שפונים לכמה כיוונים. קראו את הים כשאתם מגיעים, ולא תיאור שנכתב חודשים קודם. איך נראה הים ביוון מסביר את המנגנון.

איך משלבים אותה. שני לילות, או טיול יום ממילוס אם זה כל הזמן שיש. מעבורות יוצאות מפולוניה שבמילוס בערך בעשר דקות, ואין שדה תעופה. המדריך שלנו לקימולוס מכסה את האי, מה לעשות מכסה את כפר הקסטרו ואת סלע הפטרייה, ומילוס היא המקום שממנו רוב האנשים מגיעים ושאליו הם משווים אותה.